בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעת שיבוב בגין תשלומים ששילם התובע למר סאבא דיב (להלן:"הנפגע") בעקבות תאונת דרכים בה נפגע ביום 18.1.01. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעות ביטחו בביטוח חובה את הרכב בו נהג הנפגע בעת התאונה וכי מכוח הסכם שנחתם בינן ובין התובע עליהן לפצות התובע על בסיס 55% מתשלומים ששולמו לנפגע ע"י התובע בגין פגיעתו מאותה תאונה.

2.בכתב התביעה שהוגש ביום 10.1.08, נטען כי על הנתבעות להשיב סך של 362,349 ₪ (סכום הכולל גם תוספת ריבית פיגורים עד לאותו מועד בהתאם להסכם). הסכום האמור התבקש בגין קצבאות נכות כללית ששולמו וישולמו לנפגע ואשר הנתבעות לא השיבו לתובע חרף פנייתו מיום 7.11.07 (ר' נספח י"א לתביעה, שם עמדה הדרישה על הסך של 353,235 ש"ח). נטען כי אותה פנייה נענתה בכך שהדרישה לתשלום נמצאת בבירור, ברם מאז לא התקבלה תשובה נוספת חרף תזכורות חוזרות ונשנות.

3.בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעות הן טענו כי התובענה לוקה בחוסר תו"ל שכן התובע, חרף היותו רשות ציבורית, מסתיר חלק מהעובדות. הנתבעות הפנו לכך שהנפגע פנה בתחילה להכיר בו כנפגע תאונת עבודה. התאונה אכן הוכרה כתאונת עבודה והתובע שילם לנפגע דמי פגיעה, קצבאות נכות ומענק נכות. באותה מסגרת נקבעה לנפגע נכות צמיתה של 10% בגין פגיעה ברגלו ולאחר שהופעלה תקנה 15 הועמדה נכותו ביום 28.7.03 על 15% וזאת החל מיום 1.9.02.

4.במסגרת תביעת הנפגע בענף נפגעי תאונות עבודה - על אף שהנפגע טען לנכות נפשית הוכרה רק נכות אורטופדית. באותו ענף נקבע כי אין קשר בין המצב הנפשי של התובע ובין פגיעתו בתאונה (לעניין זה ר' חוות הדעת הפסיכיאטרית שצורפה כנספח ב' לבקשת הרשות להתגונן).

הנתבעות טענו בבקשתן כי אין מקום לשיפוי בגין תשלומים שניתנו לנפגע במסגרת ענף נכות כללית מקום בו אלה אינם משולמים בגין התאונה.

הנתבעות הפנו לכך שקצבאות הנכות הכללית ניתנות על בסיס הכרה ב- 40% נכות בתחום הנפשי בתוספת 20% נכות בתחום האורטופדי.

5.בבקשת הרשות להתגונן הוסיפו הנתבעות וציינו כי התובע פנה אליהן בתחילה ביום 30.11.04 ודרש תשלום בסך 53,808 ₪ בגין 55% מהתשלומים ששולמו במסגרת ענף נכות בעבודה - הנתבעות נענו לפניה ושילמו את אותו הסכום. נטען כי - "מהאמור לעיל ברור שהנכות שנקבעה לנפגע במסגרת נכות כללית, עליה מושתת התביעה כאן אין לה ולא כלום עם התאונה של הנפגע ואשר הוכרה ע"י הנתבעת" (ר' סעיף 4 לבקשת הרשות להתגונן).

6.הנתבעות טענו כי בהתאם לסעיף 3 הסכם שבין הצדדים ולפירוש ההסכם בפסיקה חובתן להשבה קמה רק בגין גמלאות המשולמות בגין התאונה. נטען כי הגמלאות המשולמות כיום אינן משולמות בגין תאונת הדרכים וזאת גם על פי קביעות מומחי התובע בהליך התביעה לנכות מעבודה וכי מאחר והנתבעות פיצו התובע על דרישתו - הרי שדין התביעה להדחות או להימחק.

7.עוד בטרם הועבר התיק לטיפולי מכבוד השופט פולוק הודיע התובע ביום 11.11.09, כי אין הוא עומד עוד על שיבוב מלוא סכום התביעה המקורי אלא מוכן להסתפק בהשבה על בסיס החלק היחסי של הנכות האורטופדית שנקבעה בענף נכות כללית] תוך ויתור על החלק המשולם בגין הנכות הנפשית (אשר כאמור בענף נכות מעבודה נקבע שאינה קשורה לתאונה).

8.התובע הוסיף כי הוא מוכן להשבה על בסיס הלכת פרלה עמר וכלשונו - "נכות משוקללת כתוצאה מהתאונה חלקי נכות משוקללת כללית כפול סכום הגמלאות, שיעור השיבוב עפ"י ההסכם" (ר' סעיף 5 להודעה). נטען באותה הודעה כי יש להוסיף עוד את הריבית ההסכמית מיום שליחת הדרישה ועד ליום התשלום המלא בפועל. במילים אחרות - מאחר והנכות המשוקללת הכללית עומדת על 52% ומתוכה רק 20% נכות אורטופדית קשורים לתאונה, אזי על בסיס היחס שבין 20% ל- 52% - יש להורות על השבת 38% מסך קצבאות הנכות הכללית. (התובע הסכים אפוא להסתפק בסך 137,692 ₪ במקום 362,349 ₪ הסכום עליו הועמדה התביעה בתחילה. ר' בעניין זה האמור באופן מפורט בהודעת התובע מיום 21.1.10).

התובע הוסיף עוד כי לנוכח העובדה שהקשר הסיבתי בין הנכות האורטופדית ובין התאונה הוא ברור, אזי נראה כי לא צריכות להיות מחלוקות נוספות בתיק וניתן לסיימו.

9.חרף האמור עמדו הנתבעות על ניהול התביעה. בהודעתן מיום 14.12.09 טענו כי דרישת המל"ל בגין תגמולי ענף נפגעי עבודה נפרעה ואין לתובע כל זכות לתבוע שיבוב בשנית בגין אותה נכות במסגרת נכות כללית. בהסתמך על חוות דעת אקטוארית הובהר כי -

"שווי תגבולי המל"ל - נפגעי עבודה - הסתכמו נכון ל- 11/08 בלמעלה מ- 320,000 ₪ סכום העולה בהרבה על שווי קיצבת נכות כללית בגין הנכות האורטופדית הנטענת."

ר' סעיף (2) לאותה הודעה המילה "תגבולי" נרשמה כך במקור, ככל הנראה, מחמת טעות סופר.

הנתבעות הוסיפו כי "בנסיבות" הוצע לתובע לחזור בו מתביעתו שאם לא כן הן עומדות על המשך ניהול התביעה "וככל שהתביעה תידחה על ההוצאות הריאליות שנגרמו לנתבעת" (שם, סעיף 3).

10.בדיון ביום 7.4.10 ציינתי בפני ב"כ הנתבעות כי טענתן אינה מובנת, והועלתה השאלה במה נותר לדון - לנוכח הסכמת התובע לשיפוי חלקי על בסיס נכות אשר נראה שלגביה אין מחלוקת כי היא קשורה לתאונה. באותו דיון אמר ב"כ הנתבעות כי בכוונתו לטעון שלא ניתן לדרוש החזר תגמולי נכות כללית לאחר שנשלחה ונפרעה דרישה בגין תגמולי נכות בענף נפגעי עבודה. כלומר הועלתה טענה שהתשלום שכבר שולם מהווה תשלום סופי, כמעין תשלום מכוח פסק דין, אשר לאחריו אין המל"ל יכול לשוב ולהפנות דרישה נוספת.

11.בתום אותו דיון הגיעו הצדדים להסכמה כי יסכמו טענותיהם בכתב כאשר תינתן רשות להתגונן בסוגיות שהועלו בבקשת הרשות להתגונן ואכן בהחלטתי הודגש כי הרשות להתגונן ניתנת רק בעניין הסוגיות נשוא בש"א 6233/08.

אעיר כי אף שפרוטוקול הדיון, אשר נערך בסופו, נערך בצורה תמציתית ואין הוא משקף את כלל הדברים האמורים לעיל אלא רק את עיקרי הדברים - אלה זכורים לי היטב וככל שהדבר נדרש יש לראות באמור לעיל כתיקון הפרוטוקול.

עולה ממילא כי היה מצופה שסיכומי הצדדים יעסקו אפוא רק בסוגיית הקשר הסיבתי שבין התשלומים בענף נכות כללית ובין התאונה ולמרב גם בסוגיית משמעות התשלום הראשון בגין התגמולים בענף נכות מעבודה (אף שסוגיה זו לא הועלתה בבקשה הרשות להתגונן, אך עלתה בבירור בדיון מיום 7.4.10).